פעימה ראשונה


הייתי רוצה שלא תשתתפו בצערי כשיבוא הרגע. 

הייתי רוצה לפרוש בפניכם מניפה אשר תגולל את ידו הנדיבה של אלוהים כלפיי, בת אנוש, 

גודלת פה תחת השמש. 

להביא את עיקר מהות השינוי המתחולל, ולאו דווקא הסיפור הטראגי . 

לו הייתי יכולה בפרישת מניפה לאפשר לכם לראות את שלל צבעי הבורא אשר צבע בי את היותי החדשה.

 את שלל הרגעים בהם בחרתי, איתו בחיים כפי שהם נעשים. ללא מאמץ. 

את הכאב שהותמר שוב ושוב לעומק חדש. את הידיעה ששביל הכאב הזה לא יתפוגג, לא ימחק מעל פני האדמה. 

ובתוכו תמיד מובטחת לי ארץ חדשה.