בלוג #ידיעה

חושבת על עצמי בימים כלילות שחלפו צועדת מסדרונות ארוכים של מוסדות רפואיים. אוספת בין המרצפות, העננים, המבטים, עוד מילה ועוד מילה. שוזרת אותם בחרדת קודש אל מארג חיי. פוגשת את אהובי נלחם על חייו, צופה בו מאבד כל יכולת. ונותר. מגלה לי איך אפשר עם לב קרוב גם ככה. גם בזוועות עולם, בתחתית העולם, להשאר קרוב ללב. פוגשת את ילדיי. מנגישה להם עולם שלם של תוכן רחוק מעולמם, מטוהר ליבם. לומדת איתם יחד איך נפרדים מאבא. איך מחבקים חיים ומוות באותה האהבה. פוגשת את עצמי לומדת קשר באומדנים שלא ניתן לאמוד. לא בעין ולא בשכל. בעומקים שלא ניתן לבטא, לא במילה ולא ברגש. ואני שם יוצרת קשר. עם הבלתי ניתן.