oh, sweet lord


 

 כחץ שלוח נשלחת להודו. 

לבשר לה, לאדמה הטובה 

שעוד נשוב. 

למוסס בתוכה דמעות טריות של אב. 

לספר לה שנולד לך תינוק. 

והוא יפה כמו קרישנה. 

ופעמונים מצלצלים סביבו. 

ויש גם אמא. 

וגם היא שולחת דמעותיה למוסס 

הנה הן בכיס. 

מחכות לגנגה. 

נשלחת לספר למאמא הגדולה 

שעודנו ילדיה. 

ועוד לומר תודה 

על שנולד. 

על שניתן בזכות הרים ומרחבי נפש לא נראים. 

שם בהודו, על בסיס קבוע 

נפתחו לנו הקפלים. 

הבודהה צחק מהבטן הכי עמוקה שלנו 

לכן אהבנו כלכך אחד את השניה. 

זכרנו ביחד ולחוד את הצחוק המתגלגל. 

אז נשלחת. 

כי כלכך התגעגעת 

לסמטאות, למבטים. 

אני וקרישנה חיכינו לך בבית. 

 

לא ידענו שתהיה זו הפעם האחרונה 

שתשלח, בגוף זה. 

אין עצב במחשבה הזו 

רק סינוור מקרנים רכות של בוקר. 

 

כמעט נסענו כולנו 

לפני שני קייצים. 

בזמן שעוד היינו ארבעה. 

 

יש מקום בעולם שתמיד נשאר ארבעה 

ויש מקום של שלושה 

והיינו לקצת גם שניים 

ויש מקום 

קדמון וחדשני גם יחד 

שבו חי 

האחד. 

 

התמוססו הדמעות 

של אז 

עד הקרקעית 

 

ורק הקול שלך בטלפון 

המעט צרוד 

מספר לי 

שהודו מחכה לי. 

לא שכחה. 

חגיגית, 

כתמיד.