love is real


אנדריי שוכב במיטה ליד אלון.

 ״אנדרושה״ , היא פורצת פנימה. 

אמא של אנדריי.

 זעקות שבר. מילים ברוסית שאני לא מבינה.

 אבל אותן מילים, וכל משפט מתחיל או נגמר באנדרושה.

 המבט של אנדריי דבוק לתקרה. האישונים רצים מצד לצד. פגיעה מוחית.

 אני מושיטה לה יד. היא זועקת אליי ברוסית מתגלגלת.

 אני יודעת שהיא אומרת- הבן שלי. מכל המילים פתאום מילה מוכרת- אתלט. 

אנדריי אתלט. ואז היא מראה לי על המקום של הלב. ואומרת- סטופ. סטופ. 

ואז מעבירה את היד לראש- סטופ, סטופ. 

יש בינינו רק דמעות והבנה שהיא מעבר מילים או שפה.

 כל אחת חוזרת לשבת ליד הכאב הפרטי שלה.

 אצלנו שומעים מנטרות הודיות. אצל אנדריי מוסיקת מועדונים קצבית.

 ווילון דק מפריד, כאילו, בינינו. 

ואז צפצוף צורם מהצד של אנדריי. אני כבר מכירה, אמא שלו עוד לא. 

זאת המכונה שמחזיקה את צינור האוכל. היא לפעמים נתקעת. הצלצול צווח. האמא רצה לאחות. אני שומעת אותה במסדרון אומרת מילים ברוסית וביניהן חיקוי של הצפצוף. הן חוזרות יחד לחדר. האחות לוחצת על כפתור אוף.

 אני לא צריכה להסתכל, אני כבר יודעת בדיוק איפה הוא ממוקם. 

״אני אביא חדש״. היא אומרת בקול רם מהרגיל.

 ככה זה כשאין שפה, לפעמים מגבירים את הקול.

 אני לא עברית, אומרת האמא במבטא כבד. 

״חדש, חדש, אני אביא לו חדש. אל תדאגי, אני אביא לו חדש״. 

אני מעבר לווילון כמעט שומעת את האחות מבטיחה לאמא שהיא תביא לו חדש. 

ואז אנדריי יהיה בסדר. מוח חדש, לב חדש, יום חדש בלי הזוועה המאכלת גוף ונפש של אהוב שוכב בתוך גוף שבור. 

 אולי היא תביא לה ילד חדש , דף חלק, בלי המילים שנחרטות עליו יום יום- בלתי הפיך. אולי היא תביא את המילה- הפיך. 


 בוקר מוקדם , מנתח ראש יוצא אליי מחדר הניתוח. הוא היה שם כמה שעות. מהלילה. אני הייתי במסדרון בחוץ. 

הוא ניסה כל מה שיכל להציל את אלון. 

אני עמדתי ללא גוף במסדרון עם ידיים פרושות לפנים ופי מלמל- בוא. תחזור, תשאר. 

הוא אומר לי מילים, המנתח. אני לא מבינה כלום. 

אני בוהה בנעלי הקרוקס השחורות שלו. 

בתוך המילים יש משפט, אותו אני דווקא שומעת -״כנראה בלתי הפיך.״ 

הגוף מתמוטט על מרצפות חלקות. 

הגוף זועק זעקות של חיה פצועה. 

הגוף לא מצליח לנשום.

 מישהו מביא לי כדור הרגעה. 


״ חדש״, חוזרת אחריה האמא. 

חדש, מגלגלת את המילה על הלשון. תודה, אני לא עברית. 

 אני רוכנת אל אלון. עכשיו מנגן לנו ג׳ון לנון Love is real, real is love. 

יד רכה נוגעת לי בכתף. זאת האמא. ״ביי״.

 ביי אני אומרת לה. ביי. 

 בלילה אתמול לפני שנרדם, נעם שאל אותי- ״ אמא ממה עשוי העולם?״

 אמרתי, ממה אתה חושב? הוא ענה, ״מאהבה. העולם עשוי מאהבה״.  

נכון, ילד שלי. תודה שאתה יודע. 

 גם כשמאבדים את העולם האהבה, לא מרפה. היא נשארת. “Love is real, real is love..”