זאת לא תהיה אני שם שתמסר לאור הגדול.
קרא עודהנפש מוצאת דלתות נסתרות דלתות לא קיימות לפרוץ לתוכן
קרא עודמתוך הסוף אני כותבת את ההתחלה
קרא עודתם העולם המתוק. הפסגות הלבנות עתירות החלום והיופי. תם לו עידן של תום זך של ציפה נינוחה בבריכה שקטה.
קרא עודחושבת על עצמי בימים כלילות שחלפו צועדת מסדרונות ארוכים של מוסדות רפואיים. אוספת בין המרצפות, העננים, המבטים, עוד מילה ועוד מילה. שוזרת אותם בחרדת קודש אל מארג חיי. פוגשת את אהובי נלחם על חייו, צופה בו מאבד כל יכולת. ונותר. מגלה לי איך אפשר עם לב קרוב גם ככה. גם בזוועות עולם, בתחתית העולם, להשאר קרוב ללב. פוגשת את ילדיי. מנגישה להם עולם שלם של תוכן רחוק מעולמם, מטוהר ליבם. לומדת איתם יחד איך נפרדים מאבא. איך מחבקים חיים ומוות באותה האהבה. פוגשת את עצמי לומדת קשר באומדנים שלא ניתן לאמוד. לא בעין ולא בשכל. בעומקים שלא ניתן לבטא, לא במילה ולא ברגש. ואני שם יוצרת קשר. עם הבלתי ניתן.
קרא עודמה אתה רוצה בולען? איך תפסיק לבלוע לי את השמש? כן עכשיו, בזמן הזה של אמצע אביב ועוד מעט תחילת קיץ.. יש לי רשת, בולען. אני פורמת וטווה בה, הלוך ושוב. מלקטת.
קרא עוד