רוטטת


קומה 12

זה היה הזמן שאלוהים שָׁחַק אותנו עד הסוף והיה נדמה בקצוות של הדברים שבטח יש לו עוד באמתחתו

קרא עוד
אי אפשר לתפוס אותי

אי אפשר לתפוס אותי

זאת לא תהיה אני שם שתמסר לאור הגדול.

קרא עוד
כאב חי

כאב חי

השאמאן לא שוכח אותך. השאמאן תמיד יזכור את כל המועדים שלך. על פני כל טווח הגלגולים. השאמאן לוקח אותך למסע. גם דרך החולי,הזיות בחום גבוה. כדי שנשמתך תעתיק עוד צורות חיים לתוך הוויתה. נשמתך גדולה וקולטת. השאמאן פולט אותך החוצה מן החולי,להתאושש , ולאסוף את המידע החדש.

קרא עוד

עוד להתעורר

הנפש מוצאת דלתות נסתרות דלתות לא קיימות לפרוץ לתוכן

קרא עוד

במגירה הכי סודית של הלב

מתוך הסוף אני כותבת את ההתחלה

קרא עוד

תם העולם המתוק

תם העולם המתוק. הפסגות הלבנות עתירות החלום והיופי. תם לו עידן של תום זך של ציפה נינוחה בבריכה שקטה.

קרא עוד

ניסים

זהו טקסט משחרר זעם על ניסים, מפי אישה שרקחה את הנוסחא הטובה ביותר לבואו של נס והתגלגלה למטה מכל המדרגות למשמע צחוקו הרם של אלוהים.

קרא עוד
אקספטנס

אקספטנס

חושבת על עצמי בימים כלילות שחלפו צועדת מסדרונות ארוכים של מוסדות רפואיים. אוספת בין המרצפות, העננים, המבטים, עוד מילה ועוד מילה. שוזרת אותם בחרדת קודש אל מארג חיי. פוגשת את אהובי נלחם על חייו, צופה בו מאבד כל יכולת. ונותר. מגלה לי איך אפשר עם לב קרוב גם ככה. גם בזוועות עולם, בתחתית העולם, להשאר קרוב ללב. פוגשת את ילדיי. מנגישה להם עולם שלם של תוכן רחוק מעולמם, מטוהר ליבם. לומדת איתם יחד איך נפרדים מאבא. איך מחבקים חיים ומוות באותה האהבה. פוגשת את עצמי לומדת קשר באומדנים שלא ניתן לאמוד. לא בעין ולא בשכל. בעומקים שלא ניתן לבטא, לא במילה ולא ברגש. ואני שם יוצרת קשר. עם הבלתי ניתן.

קרא עוד
מי אני?

מי אני?

בלב ליבו של החורף ביקשתי מאלוהים קח לי את הלב. או שתיתן לו ללכת.

קרא עוד
באה בימים

באה בימים

הייתי רוצה שלא תשתתפו בצערי כשיבוא הרגע. הייתי רוצה לפרוש בפניכם מניפה אשר תגולל את ידו הנדיבה של אלוהים כלפיי, בת אנוש, גודלת פה תחת השמש.

קרא עוד
הבולען שבתוכי

הבולען שבתוכי

מה אתה רוצה בולען? איך תפסיק לבלוע לי את השמש? כן עכשיו, בזמן הזה של אמצע אביב ועוד מעט תחילת קיץ.. יש לי רשת, בולען. אני פורמת וטווה בה, הלוך ושוב. מלקטת.

קרא עוד