על החיים ועל המוות

ואני לא קוראת לה אלוהים יותר. כי עליו אני כועסת. כי הוא מוחשי לי מידי, כבן אנוש שכשל.

איך הם החיים מתערסלים להם עם המוות. איך הוא, המוות, נסתר עד לרגע שחודר אל החיים.

יש צמחים שרק מלזכור מים הם גדלים

המוות הוא טאבו. הנשימה היא בכל מחיר. וצינורות פלסטיק חזקים יותר מאלוהים זאת המציאות במחלקת מונשמים ב.

הבנת החופש מאפשרת ריפוי מחנק הגעגוע

לפסוע על הזרם הדק הזה מבלי רצון מבלי חזון. להיות הקליפה הנושרת כעדות למעבר שעוד לא התגלה.