תם העולם המתוק


תם העולם המתוק. הפסגות הלבנות עתירות החלום והיופי. 

תם לו עידן של תום זך של ציפה נינוחה בבריכה שקטה.

הגיעו ימים של צלילה אל עומק כהה ודחוס עד המחנק.

 ופני המים רק שם כדי לאפשר עוד נשימה חטופה לגוף מתייסר. גוף כאב. 

וזה רגע. 

ואינני יכולה לקבל, או להאמין, גם אם כתבתי לפני רגע, מילים אלו. 

שזוהי האמת. 

 

זהו האנוש ברגע. 

ומתיקות הבהירות של השכינה עצמה בכבודה ובעצמה. 

בסודה ויסודה, 

אינה פוסקת. 

להזרים לתוכי, את תכולתה האלוהית. 

וזה קורה במקביל. 

הדחיסות, והפתח אל השמיים הגדולים. 

ובמקביל הרי לא נפגש. 

ובחסד, כן נפגש. מעבר לכוחות הטבע, מעל לכל דימיון. 

ולא ניתן לתפוש. רק לדעת, את שלא ניתן לתפוש. לדעת אותו בלב מלא. 

לב אוהב. 

אני יודעת לאהוב.