תולדות העולם


ממה אתם מפחדים? 

הוא שאג אליהם בקולו הרם. 

איש לא פצה פה. 

ממה אתם מפחדים? 

הוא לחש לתוכם, בלחישה רכה. 

רק נשימות סדורות ובהולות כאחד נשמעו בין הכתלים. 

 

אחר כך היה זמן ממושך של שקט ונשימות דחוסות. 

היה צפוף וחם. 

כמה ילדים יבבו יבבות חלושות לתוך המרחב. 

מלבד זה, עוד איש לא אמר דבר. 

השאלה שלו לחצה את הכתפיים מטה לכיוון האדמה. 

דממה. 

לפתע , 

נעמדה אחת. 

היא לבשה שמלה אדומה. 

שיערה השחור גלש עד המותניים ומבטה אש יוקדת. 

היא צעדה פסיעות מדודות לכיוונו. פילסה דרך בהמון. 

ההמון שתק ונשם. 

הוא הביט לתוכה כספר פתוח. 

היא קירבה ידיה אל שפתיה כמו עומדת להגביר את קולה מאוד. 

רגליה היו יחפות, מלאות באדמה שחורה של יער. 

באתי מהעצים, היא אמרה. 

וכל מילה שלה הודגשה בטון נינוח. 

הלכתי כל הדרך מהעצים. 

לפגוש אותך. 

הבאתי את ריקוד היער. 

לרקוד לפנייך. 

האם תסכים? 

הוא הנהן קלות בראשו. הסכים. 

היא החלה רוקדת. מעולם לא ראו כזה ריקוד. זוגות זוגות עיינים נתלו בה כתקווה לליבם המפוחד. 

לפתע נעצרה. והישירה מבט. לתוך תוכו העצום. 

פיה מלמל משפט. אחד. שוב ושוב. 

״ניתן לך אחד. רק אחד. דרכו תראה לנו איך לא לפחד.״ 

הוא השתהה, והיא חזרה לרקוד תוך כדי מלמול, אחד, ניתן לך אחד. 

דרכו 

תראה לנו 

איך לא לפחד. 

אחד 

אחד 

אחד 

דרכו 

תראה לנו 

איך 

לא 

לפחד. 

שטופת זיעה ואש היא הסתובבה על צירה. 

מעגלים מעגלים של תקווה נטעה 

כעצים, בלבבות ההמון. 

באה מהיער 

לומר 

ניתן לך אחד. 

ואז נעצרה. עיניה עמוק לתוכו. 

והוא מהנהן. 

כן. 

תנו לי אחד 

ודרכו 

אלמד אתכם 

לא לפחד. 

ההמון הריע. 

העיינים נצצו. 

האחד ניתן. 

והיא, 

שבה ליער. 

 

ועוד מספרים 

בתולדות העולם, 

שאת ליבה נתנה לו שם. 

ובלילות 

שהרוח שורקת 

וירח מלא תלוי מן העל. 

היא יוצאת ברגליים חשופות 

לרקוד את ליבה האבוד. 

בין העצים, מייללת וחופנת אדמה שחורה בידיה. 

צילו של הלב עוד פועם בה. 

שם,בין רגבי האדמה , 

ליבו של העולם 

מתמסר לה.