רוח




אומרים שהרוח רק גברה עוד ועוד מריח גופה שנשאה בתוכה. 

רוח חכמה 

רק היא יכלה 

 

כך היה, 

 

שהרוח 

פעמה ופעמה 

והיא 

שופעת שופעת 

את הזרם הזה, שעולה מן האדמה לכפות רגליה החשופות. 

תייללי איתי רוח, היא צוחקת בפה מלא 

שלא ידבק בי דבר מכבדות החומר, דביק הוא ללב 

עלתה וירדה את גליה מטה מעלה אדמה שמיים. 

תני לי עוד, 

גופה רטט בטראנס עמוק, להבות חשמל הבריקו את גופה. 

עד שלא אזכור את שניתן לשכוח. 

והיה קר, והיא לא פחדה. 

כי חשופה עד דק הייתה למעלליה של הרוח, לטיבה של אדמה. 

טעם דם בפיה, זולג טיפות טיפות לאדמה. 

נעצה ציפורניה באדמה ונהמה 

תני לי עוד 

רוח. 

שברי הכל. 

השמידי אותי עד דק. 

עד שאהיה אחת איתך. 

את רוח רעה, את רוח טובה 

צחקה, אהבה 

את האין טוב ורע. 

הטמיני אותי באדמה 

להיות חדשה 

שקופה 

עד העין הרואה 

עין הסערה. 

 

כך היה, 

 

 לקחה אותה הרוח 

ממעמקי האדמה 

מרחם כאבה 

והיא מספרת 

עד היום 

הרוח, 

על ילדתה 

שהשיבה אליה ברוחה 

ותהיה אשר תהיה 

אולי תשמעו בליל סערה 

את ליבה הפועם 

אהבה.