פנימית א



בעודה מסדרת על גופך את מכשיר האקג אני פתאום רואה אותך מחוץ לגופך יושב על דופן המיטה ומביט בי. 

אני שואלת אותך, 

אז עד מתי ימשך הסיפור הזה, של כל הבדיקות האלו ובתי החולים. 

אתה מחייך אליי. עד שיקח..

האחות, חביבה וריחנית מסתבכת עם המכשיר. 

הופכת שוב ושוב את חיבורי הפלסטיק, מצמידה לרגליים ,לידיים ,לבית החזה. 

שנינו מסתכלים בסבלנות על עבודתה הרצינית משהו, עם גופך השוכב שם. 

אחר כך היא לוחצת על כפתור במכונה. 

פלט נייר עם עקומות חדות גולש לו החוצה. 

 

אחורה בזמן. 

ערב ראש השנה. 

בשעת צהריים אתה ואני נוסעים להדסה עין כרם לעשות מוניטור. 

אני מדדה בצעדים כבדים. מידי פעם נשענת עלייך, מתנשפת. יד על בטני העצומה. 

התינוק לא זז הרבה היום ואני כלכך עייפה. 

כמעט ערב חג. 

רק בהדסה יקבלו אותנו עכשיו למוניטור. 

המוניטור תקין. פולט מתוכו נייר מלא בעקומות חדות שמספרות חיים, סודיים, בתוך גופי הענק. 

בכל זאת הרופא רוצה לאשפז אותי ללילה. 

אני מסרבת אשפוז. חותמת את החופש שלי לתדהמת כל הצוות. 

אתה קצת חושש אבל סומך עליי. 

חוזרים הביתה. 

ובידי עוד זכרון מתחושת הנייר הנעים חלק שגלש לו החוצה מהמכשיר. 

כאילו שידע יותר ממני, רק כאילו. 

 

פנימית א חדר 13. 

חסר לה מדד אחד בפלט. 

מדביקה לגופך שוב ושוב את המחבר מפלסטיק. 

אני ואתה מעל גופך מצטחקקים. 

היא מתייאשת בסוף והולכת. 

נדמה לי שאתה חותם שם על החופש שלך. 

והנייר הזה, המתגלגל החוצה בכזאת קלות, כאילו חשוב למשהו באמת. 

כאילו.