כאב חי


השאמאן לא שוכח אותך. 

השאמאן תמיד יזכור את כל המועדים שלך. על פני כל טווח הגלגולים. 

השאמאן לוקח אותך למסע. 

גם דרך החולי,הזיות בחום גבוה. 

כדי שנשמתך תעתיק עוד צורות חיים לתוך הוויתה. 

נשמתך גדולה וקולטת. 

השאמאן פולט אותך החוצה מן החולי,להתאושש , ולאסוף את המידע החדש. 

 

שתי יממות של ראש קודח מחום, תלות מוחלטת בזולת וחוסר יכולת להפיק כל צליל. 

בלילות חיזיונות. רוקדים על גופי, בתוכי. 

קרנבל שלם של צבעים וכאב. 

המון כאב פיזי. 

המון זיעה. 

המון דמעות. 

עולה משפט 

אלון אתה יכול ללכת. 

אתה כבר לא כאן. 

אחכ חלומות בתוך חלומות על איביזה. 

על אלון. 

זה אמיתי או זה חלום? 

אלון לובש את החולצה הסגולה שלו עם הציור של הלטאה. 

אני מניחה את כף ידי על ליבו ומתענגת עליו ככה ברגיל שלו. 

טאח,התעוררות. 

אלון לא פה. 

לילה שני. 

אולי ישנה אולי ערה. 

קודחת מחום. 

פתאום הגוף מפסיק לנשום. 

קחי אוויר, מישהו צועק לי מבפנים. 

במאמץ אדיר על סף הבלתי אפשרי 

אני פותחת את פי גדול ומכניסה אוויר. 

ושוב מפסיקה לנשום. 

קחי אוויר. מישהו צועק לי מפנים. 

עוד פעם במאמץ אדיר לוקחת נשימה. 

כך שוב ושוב ושוב. 

המון זמן. 

בסוף מתעוררת שטופת זיעה. 

מה קרה פה עכשיו? 

זה לא היה חלום. 

מגששת לשירותים. 

הגוף שלי כבד וכואב. 

יוצאת לסלון 

צונחת על הספה. 

בכי עצום יוצא ממני. 

אבא שלי מגיש לי כוס תה. 

למה את בוכה מותק? 

זה יעבור,אל תדאגי. 

ואני בוכה ובוכה. 

את כל הגעגועים שלי אני בוכה. 

חוזרת למיטה. 

מתעטפת בשחור של הלילה. 

יודעת שהוא רק התחיל 

והולך להיות ארוך. 

כולי זיעה, דמעות כאב ובדידות. 

נולדת על המיטה הזוגית שלי ושל אלון. 

מיטה שבנה לו גיא. 

החבר הכי טוב שלו. 

גיא.. 

גיא כתב לי משהו על אלון אתמול.. 

מה הוא כתב לי? 

רק זוכרת שעניתי לו כן.


**קרדיט ואהבה לצילום של ענבל ביקל נירוואנה.