ירוק שמח


בלילות הארוכים, 

כשנגמרות כל הסחות הדעת 

ונגמר כבר הגרון מסיגריות,

גולשת לתוך הספרים. 

בעולם האותיות מוצאת מחסה. 

מפני שברון הלב,

שדופק לי על הדלת.

 

ערימות של ספרים מתחלפות לי ליד המיטה. 

קליק קטן למנורת הלילה. 

זהו. 

אני בטוחה. 

גם היום, 

גם הלילה, 

לא ישבר לי הלב. 

 

 כיבסתי על 90 מעלות את הכרית המיוחדת של אלון. 

מצאתי אותה זרוקה ומטונפת בשקית שחורה בתוך הכוננית שלו. 

על השקית היתה מדבקה שכתוב עליה -אלון, בירוק שמח. 

מי יודע כמה זמן שכבה שם, הכרית ,בתוך השקית, בתוך הכוננית, עם הירוק השמח. 

אספתי את השקית בשקט. 

בשלב הזה, כבר אין תלונות על דברים שכאלו. 

 

הוספתי מלא נוזל כביסה, ומסיר כתמים וחומץ . 

אחרי שעתיים הוצאתי אותה נקייה לחבל כביסה. 

היה לילה. 

זאת הייתה המשימה האחרונה לפני הטקס עם הספרים. 

בעוד האצבעות שלי ממקמות את הכרית על המתלה כביסה, 

היא חצתה. 

המחשבה. 

חתכה לי דרך המוח, ישר ללב. 

זה כלכך מהיר. 

גם למנוסה כמוני אין סיכוי. 

״ מה אעשה עם הכרית כשאלון ימות? 

אזרוק אותה, בטוח. 

כשאלון ימות. 

אלון ימות. 

״ 

 

דממה. 

 

שברון לב. 

יש לב אחד. 

והוא יודע להשבר עד אינסוף המספרים. 

אי אפשר לספור לו פעמים. 

או פעימות. 

הוא יתנפץ על זה 

שוב ושוב. 

כאילו לא היו דברים מעולם. 

כאילו לא חלפו מחשבות מקפיאות דם חותכות באלכסונים ככה באמצע היום. 

אני חיה עם המחשבות,

כמו שאני תולה את הכביסה. 

אחת אחת 

במקומה. 

 

איחוי הלב 

תוקף קצר, 

קצר מאוד. 

 

זה יותר מכאב, 

זה יותר מריפוי,

זה זמן. 

שבו,

קיימים כל המופעים על במה אחת. 

שדרת עצים גבוה, ירוקה. 

שיר טוב ברדיו. 

מחשבה טובה בפתח,

כמה מילים מתחדדות לשיר. 

נחת, 

טראח. 

געגוע טרי, 

זכרון ישן, 

פנים שמזכירות,

ילד שלומד משהו חדש,

ערב נוסף שהדלת לא נפתחת עם אהוב ששב. 

נחת. 

לילה שקט, 

בית נקי, 

שובע בבטן, בלב. 

נצנוץ כוכב, 

טראח. 

איפה אתה? 

כל הזמן הזה שחשבתי שטוב לי, 

ואתה שוכב שם לבד ונושם.. 

הלוואי שכבר לא. 

בעצם, אל תלך לעולם. 

ברור שתלך, ככה אסור. 

סיגריה בסיגריה 

שמישהו יוריד את השאלטר קיבינימט. 

זה נרגע. 

זה מתקתק כמו פצצה. 

זה רק גוף 

זאת קליפה 

זה אלון. 

 

מישהו כתב את השם שלך בירוק שמח על שקית שחורה. 

מישהו יקרא את המילים הכי יפות שאי פעם יקרא בספר שלך. 

מישהו יחפור בור בשבילך. 

 

״זה אלוהים צוחק״ 

אתה לוחש לי עכשיו באוזניה. 

רגע של לב מתאחה. 

 

ככה אני נרדמת. 

בלי משככים, 

רק עם הספרים. 

בערימות, 

שקטות 

ומחבקות. 

 

מתעקשת כמעט, 

על שפיות הלב.