חלום חיבוק


חלמתי בלילה שאנחנו מתחבקים. 

שאני נכנסת תחת ידייך הגדולות והבטוחות ונשענת. 

אתה אוהב אותי ומחבק אותי ותומך אותי 

התעוררתי עם הרסיסים של החלום וקולות הילדים, להיות להם חיבוק ומשענת. 

לא רציתי. 

רציתי להשאר חבוקה איתך בחלום האמיתי הזה. בריח שלך. בהרגשה הנצחית שאף אחד לא יחבק אותי כמוך. 

כל הבוקר רציתי לשוב לחלום. 

ודווקא הבוקר כולם רצו ממני כלכך הרבה. 

ראיתי איך אני הופכת עצבנית לאט לאט. רוצה שיניחו לי. 

רק לחזור לזרועותיך. 

אחכ באנו לבקר אותך בבית חולים. 

הייתי כבר עצבנית שיא על הילדים. 

אתה היית עירני להפליא. כמו שלא היית כבר חודשים. 

ממש הזזת את גופך כמה שיכולת ברצון לחבק. 

נצמדתי אלייך חזק וחיבקת אותי ונישקת אותי. 

חפנתי את ראשי בתוך גופך, בתוך כותנת הבית חולים. 

הילדים משכו לי את החצאית מאחור.. 

חסרי סבלנות ללכת כבר. 

בכיתי לתוך החיבוק איתך. 

שוב הייתי צריכה להתנתק, ולא רציתי. 

הסתכלת לתוך עיני הדומעות ואמרת כלכך הרבה בלי מילים. 

גם אני אמרתי הרבה, בלי מילים. 

אמרתי 

תחזור. 

רק אתה מבין. 

אין עוד חיבוק כמו שלך בעולם. 

אני חייבת ללכת. 

הנהנת אליי בהבנה שותקת. אוהבת. 

אספתי את הילדים ונסענו. 

באוטו בכיתי. 

הילדים צחקו במבוכה. 

אמרתי להם שבכי זה הגשם של הלב. 

הוא שוטף ומנקה ומזין זרעים רדומים בגוף. 

אחכ חשבתי מה לעשות עם עצמי מרוב כאב וגעגוע. 

שמעתי אותך אומר לי 

תכתבי. 

רק תכתבי, את הכל. 

אל תפסיקי לכתוב. 

 

הנה כתבתי. 


**קרדיט ואהבה לצילום של ענבל ביקל נירוואנה.