גשם



יורד הגשם 

אתה שוכב במיטה, אני יושבת מולך 

שישי בבוקר, זמן שקט במחלקה. 

בחלון גשם. 

אני רואה, אתה לא. 

ואי אפשר לשמוע אותו, החלונות סגורים. 

בכל זאת מאוד רוצה פתאום להנגיש לך את הגשם. 

פותחת יוטיוב ומבקשת ממנו צלילי גשם. 

גשם של שנת 2020 אפשר לשמוע גם ביוטיוב. 

אז גשם. 

אתה מקשיב, גם אני. 

נזכרת איך בבוקר של גשם אתה נעמד ליד החלון ומעביר את ידייך על הפנים. 

תנועה שאתה עושה שאתה ממש מתרגש. 

ופעם כתבת ״רעש של גשם״. 

אמרתי לך, לא רעש, צליל. 

אמרת לי בחזרה- אפשר גם רעש. 

ככה בכל גשם התווכחנו- רעש, צליל. 

ואתה, שאף פעם לא פחדת ממילים. נתת מה שעלה, בלי להסתייג. 

והגשם ירד. מה איכפת לו אם הוא רעש או צליל. 

 

אני לא מתאפקת עכשיו ואומרת לך- אני עדיין חושבת שצליל. אולי אתה מחייך. 

בכל אופן הגשם שייך לך במגירת הזכרונות. 

אתה לימדת אותי, לאהוב אותו. 

 

במקלחת נשענת עם הראש אל הקיר.. המים זולגים לי על הראש. 

טיפות טיפות צונחות. 

הן מוות או לידה? 

תפילה להקלה, אני מבקשת. 

תן בי תפילה להקלה.