בלי גוף


 

מה עכשיו אני שואלת. 

נטועה עם שתי רגליים על שטיח סינטטי מקיר לקיר. 

אורלי מסתכלת עליי במבט אוהב. 

מניחה בידי מגבת נקייה מקופלת. 

עכשיו מקלחת. אחר כך קצת מנוחה. 

ואז? 

אני מקשה. 

מה אחכ? 

לאט לאט , אומרת לי אורלי. 

באהבה גדולה מאוד. 

לאט לאט. 

 

הלב שלי צועק 

אל תלכי. 

אל תשאירי אותי לבד עם כל כולי הזה 

ששכח איך להפעיל את הגוף. 

הפה שלי שותק. 

רק דמעות מפלסות שביל על פניי מטה מטה. אולי עד השטיח. 

תנוחי קצת, אומרת לי אורלי. 

כמעט מבטיחה. 

מנשקת אותי ויוצאת לעולם. 

ואני עוד נטועה בשטיח עם מגבת לבנה מעומלנת ביד וקירות קרירים בז׳ שמנת סביבי. 

 

איך מתקלחים? 

איך מתלבשים? 

איך נחים? 

איך נושמים? 

 

אני יוצאת לסיגריה. 

מרפסת גג עם צמחייה גוססת. 

והיא כולה משקיפה לבניין האשפוז. 

 

שם ממול בקו אווירי, בטח בחלון השני מימין, בטח שם שוכב אלון. 

אלוווון. אני צועקת. 

( רק בלב) 

הפה שלי גומע את הסיגריה. 

אלווון, אני פה. ממש בניין ליד. 

( רק בלב) 

שביל דמעות משני צידי העין. 

נגמרת לי הסיגריה מהר מידי. 

מהר מגלגלת עוד אחת. 

הרבה זמן, ככה יושבת במרפסת גג במלונית תל השומר. 

מגלגלת סיגריות 

וצועקת לאלון. 

( רק בלב). 

הדמעות כבר נהר. 

 

מה היה פה? 

העיינים שלי לא מנתקות מבט עם החלון ההוא , השני מימין. 

אלון באמת מונשם ומורדם? 

אני באמת יושבת פה במלונית? 

ערה כמעט יממה ודלוקה כמו על טריפ שהסתבך? 

מה אני לובשת? 

מבט מטה- אה , את השמלה מאתמול, עוד מהבריכה אחה״צ עם הילדים. 

שמלה שאלון הביא לי מתנה מספרד. 

בכי, רק בכי. 

השמלה שאלון קנה לי בספרד. 

אלווון. 

( רק בלב). 

השפתיים חתומות. 

איפה הבגד ים שלבשתי? 

אה, הספקתי להחליף אותו שניה לפני שעלינו על האמבולנס. 

רגע, 

זאת באמת הייתי אני שהתרפקה על הרצפה בשאגות איומות, מול עיניהן המשתאות של עוברי אורח במסדרון? 

זאת הייתה אני שבמשך שעות רקדה ושרה ועמדה עם ידיים מושטות קדימה 

אל דלתות חדר הניתוח הנעולות? 

 

שחף, איפה שחף? 

אה, היא נסעה הביתה לראות מה שלום הילדים. 

לחשתי לה באוזן- תהיי אמא של הילדים שלי עד שאחזור בסדר? 

היא הבטיחה לי. 

איפה אבא שלי? 

אה, קורא תהילים מחוץ לחדר של אלון. 

איפה אמא שלי? 

אה, שומרת על הילדים. 

הכל נמחק לי, מופיע בתוכי בהבהובים. 

 

אלון. 

מורדם ומונשם. 

זה אמיתי? 

 

השמש נלחמת איתי לתוך העיינים 

אבל אני לא מסיטה את המבט מהחלון השני מימין. 

בסוף אני נכנעת 

נכנסת לחדר הקריר. 

מתפשטת בלי גוף 

מתקלחת בלי גוף 

מתלבשת בלי גוף 

נשכבת על המיטה בלי גוף 

נרדמת בלי גוף 

מתעוררת. 

חלמתי חלום? 

איפה אני? 

אלון, נפל, אמבולנס, ניתוח, מורדם מונשם, חלון שני מימין, תל השומר, שמלה מספרד, רצפת קרמיקה מבריקה במסדרון, כדור הרגעה, שחף נסעה לילדים. 

הילדים. 

אבל אין לי גוף. 

מניחה כפות רגליים יחפות על שטיח סינטטי מקיר לקיר. 

בוהה בהן. 

בכפות רגליים. 

אלון כלכך אוהב את הכפות רגליים שלי 

אלווון. אני צורחת. 

( לא בלב). 


**קרדיט ואהבה לצילום של ענבל ביקל נירוואנה.