ארוחת בוקר


 

 וולרי מקבל מגש אוכל. 

על המגש ,

דיסה, גבינה לבנה,רסק עגבניות, חביתה, משקה סיבים מזין ומעדן שוקולד. 

וולרי מתחיל עם המעדן. 

באצבעות עדינות עם יד אחת הוא מקלף את המכסה. 

זה כמעט נופל לו, אני נדרכת, רוצה לשאול, לעזור לך? 

מחכה עוד רגע, הוא מצליח לבד. 

מרים אל פיו את המעדן ושואב פנימה שלוק. 

אחר כך, עם המעדן ביד, הוא שוב נרדם. 

נכנסת המטפלת.. ״דוואי וולרי דוואי״. 

וולרי פוקח עיינים. 

המטפלת לוקחת כף ומתחילה עם הדייסה. 

אחר כך עוברת לגבינה לבנה עם רסק עגבניות. 

במיומנות ואהבה, מאכילה אותו. 

והוא אוכל. 

תוך כדי היא מספרת לאחות שהיום ממהרים. 

צריך להספיק מקלחת ולרדת לכסא להגיע לפיזיותרפיה. 

המילים רצות מהר, אבל עם הכפות לתוך הפה היא מדודה. רגישה. 

אפילו שממהרת. 

מנקה לו את הצדדים של הפה. 

ואני מדמיינת לי איך גם ככה אומרים -אני אוהבת אותך. 

באות לי הדמעות. 

אני אומרת לשרונה האחות, אתן עושות עבודת קודש. 

והיא אומרת לי,

״צריך לאהוב את העבודה הזאת. ככה זה בא מכל הלב.״ 

אני מהדקת את ידי בידו של אלון. 

הבוקר הוא כלכך עירני ונינוח. 

אצלו האוכל זורם בצינור, ישר לתוך הבטן. 

לא צריך לנקות את צדודיות הפה. 

אבל עדיין אני מרגישה שהוא יודע כמה הוא אהוב.