אלף שנות אור


אלף שנות אור לא יכינו, 

 לרגע נוקב של שיחה לא צפויה מהמחלקה של אלון. 

אני במרחב ציבורי. נעם איתי. 

טלפון מהמחלקה. 

הלב שלי עוצר לרגע. 

אני עונה. 

איפה את? 

למה מה קרה? 

העולם עוצר מלכת. 

היום הבדיקה, האמבולנס פה מחכה לך 

נשימה. 

אלון בסדר. 

זה לא מחר? 

לא זה היום. 

ריצה מהירה לאוטו. 

תמלול פשוט לנעם 

נוסעים לבית חולים אבא צריך אותנו. 

חיפוש טלפוני מהיר 

מי יכולה לבוא להיות עם נעם. 

מירה יכולה. 

היא יוצאת עכשיו. תפגוש אותנו שם. 

השגחה פרטית, השגחה פרטית. 

אני חושבת לי בין הרמזורים המתחלפים. 

ועדיין, עד שתבוא 

לחשוף את נעם למציאות הזאת. 

המציאות הזאת שאני כבר מנוסה בה. 

והיא עדיין נשארת כלכך קשה לעיכול. 

ההתגייסות המוחלטת עבור אלון המועבר ממיטה לאלונקה למיטה לבדיקה. 

העיינים של הציבור הרחב הנתלות בנו בסקרנות. 

ההמתנה לתור שלנו. הלחישות לאלון אני איתך. תכף נגמר. 

ועכשיו נעם פה איתי. 

בצער מקלפת ממנו עוד שכבה של תמימות. 

ילד בן שש. קצת כאב לו הגרון. 

נשאר עם אמא בבית. 

ועכשיו זה. 

בית חולים. מסדרון עמוס באנשים. 

אמא מפרפרת בין חלונות הקבלה. איפה נרשמים פה? 

לא, הוא לא מטופל רגיל. 

פגיעת ראש. הוא בא על אלונקה. 

מנסה ללחוש את זה מעל ראשו של נעם. 

עולות לי הדמעות. 

מתפללת שמירה תגיע כבר. 

בין ההמון פתאום שני פרמדיקים ואלון על אלונקה. 

הנה אבא אני אומרת. 

נעם רץ אליו. 

מלטף לו את היד. 

היי אבא. אנחנו פה איתך. 

ממשיכים לחדר הטיפול. 

 

מרצד לי במהירות מול העיינים על המסך במסדרון 

״ילד בן 9 

איך הוא שרד תשע שנים של בידוד והתעללות?״ 

אני מחזקת את האחיזה בכף ידו של נעם. 

פתאום שוקעת לאי של שלווה. 

נעם מוגן. נעם יכול. נעם חזק. 

אין פה שמץ שייקח ממנו משהו. 

רק יעניק לו את יכולתו להיות אדם. 

מירה מגיעה. 

נעם מבין. 

נפרד מאמא ואבא. 

יוצא לעולם השפוי. 

אני רוכנת אל אלון. 

לוחשת לו מילות אהבה. 

הוא מחייך. 

אחרי הבדיקה 

בדרך הביתה 

אני בוכה. 

בוכה המון. 

 

אחר-כך  בבית 

מסתכלת בעניין בצדודית של נעם העסוק בענייניו. 

רואה אותי. רואה את אלון. 

רואה את השילוב המנצח שלנו. 

נעם מביט אליי לפתע. 

ומחייך. 

רק מחייך אליי את השפיות שלו. 

 

את שנלקח ממך אתה תשיב באנושיות מופת הצומחת בך כפרח. 

את שאינו ניתן להשיב אתה תמלא באור נוֹגֶה 

כך אני יודעת אותך ילד שלי. 

את הרגע בו נוצרת אני יודעת 

את הרגע בו נולדת אני יודעת 

את המצבור הגלום בך אני מגלה. 

ועל הכל אנחנו חתומים, אהובי המתוק 

גם על היום הזה. בין היתר. 


**קרדיט ואהבה לצילום של ענבל ביקל נירוואנה.