אי אפשר לתפוס אותי


 

זאת לא תהיה אני שם 

 שתִּמָּסֵר לאור הגדול. 

לא זאת שהוגה בכך עכשיו. 

זאת תהיה האני המגבה את כל הקיום הזה בגוף, עוד מהיווצרותו. 

האני שלעולם לא אוכל ללכוד את גבולותיה. 

לא על ידי מילה או מבט חטוף. 

והיא 

היחידה 

שקיימת. 

מעבר לחלום. 

והיא אינה מילים או ממשות שניתן לאחוז בם. 

ובזכותה מתקיים פה לב כותב, הוגה 

רק בה. 

היא מתמסרת בי מיד ליד. 

וצוחקת 

אי אפשר לתפוס אותי. 

התנועה אינה פוסקת לרגע, לשבריר 

ולכן  איני  מצליחה  ללכוד  אותה 

ולו במצמוץ לב כנה. 

 

להרגיש אותה כן. 



**קרדיט ואהבה לצילום של ענבל ביקל נירוואנה.